אז איך הוא ילמד?

קרדיט: freepik

הכי פשוט היה לי לתקתק את האפיה, ולהריץ עניינים , ככה בצ'יק צ'ק, עוגה אחרי עוגה, תוך כדי שטיפת כלים, כשהטלפון נשען בין הכתף לסנטר באמצע שיחה.

בשבוע שעבר שאלתי את אחד החמודים שלי אם בא לו לעזור לי באפיה.

וואלה, הסכים.

"אבל בתנאי שתסבירי לי איך, חוץ מלשטוף ידיים טוב טובל לפני, כי את זה אני כבר יודע".

הסברתי לו, שלב אחרי שלב. זה לקח זמן. הרבה זמן ממה שלוקח לי לבד. במקביל הייתי צריכה להסביר לעצמי בשקט, שאמנם לתקתק זה יותר קל ועדיף לעשות לבד ולמרות שהוא עוד קטן, יש כאן הזדמנות מצויינת שילמד לאפות. אשתו עוד תברך אותי...

ובאמת, תוך כדי תנועה הוא למד כל כך הרבה: איך להפריד ביצים ואיך להקציף, מתי כדאי להוסיף סוכר ולמה הכוונה: "שני שליש כוס קמח", ומה זו המילה הזו "קורט מלח", וכמובן ללמד שצריך להשאיר כיור נקי אחרי.

זה לקח לנו כמעט פי 3 זמן ממה שלוקח לי בדרך כלל. ועוד עם פאשלות: את אחת הביצים הוא לא הצליח להפריד (שמרנו לחביתה), כבר על ההתחלה הוא שפך בטעות את הסוכר עם החלבונים כך שהקצף לא יצא משהו, והבלאגן חגג.

אבל הוא יצא עם תחושה נהדרת: אני שווה. אני גדול. אני יכול. אם אמא הסכימה לאפשר לי להתקרב לממלכת המטבח, כנראה שסומכים עלי!

אחרי 35 דקות הוא ניגש לתנור לבדוק איך העוגה יצאה. (בכל זאת השקיע בה.) וכשבעלי נכנס הביתה הוא עידכן אותו מיד :"אבא אתה רואה את העוגה הזו? היא בחסותי".

כמה גאווה, כמה שמחה בקולו.

הילד שלנו למד משהו הרבה יותר משמעותי מלהכין עוגה: למד שסומכים עליו! וכמה כיף לשתף פעולה ולתרום לבית. אני חלק מהבית . אני שותף!

ואני למדתי שמותר וכדאי לי מידי פעם לשחרר ולהעביר את האחריות הלאה. הילד שלי ירוויח. גם אני. ובפעם הבאה הוא זה שיתקתק ת'עניינים, מהר מוצלח ונקי.

רק שלא אפריע בדרכו.

(איך אחיינית שלי אמרה פעם לאחותי? "אני רוצה לעזור לך, אבל לא ב "צאי מהמטבח, זה מאוד יעזור לי..." יש משהו אחר לעזור? )

אתמול, כשהצעתי לילד אחר להכין עוגה, שמעתי את הראשון אומר לו :"רק תזהר , אל תשפוך את הסוכר לפני שיהיה קצף גבוה".

כנראה שלמד משהו בשבוע שעבר...