איך לשנות את ההתנהגות של הילד

קרדיט: freepick

כל כך הרבה הורים באים אלי ליעוץ ובפיהם משאלה אחת: תני לנו כלים איך לגרום לילד שלנו להתנהג יפה / שיפסיק להרביץ / שלא יתחצף / שיתחיל סופסוף ללמוד במקום לפרק לנו את הבית...

או בעברית פשוטה יותר: ההורים מבקשים עזרה איך לשנות את הילד.

הבעיה היא, שאני לא יכולה לעזור להם.

לא אני, ולא אף אחד אחר בעולם.

אפשר לנסות להשפיע, לשכנע, לאיים, לתת פרסים, לבקש מאנשים מקורבים יותר שיפעלו לטובת העניין... אבל מה שמשותף לכולם היא העובדה הפשוטה והמבאסת: שום אדם לא יכול לשנות מישהו אחר. (גם לא בכלא הסובייטי תחת עינויים ואיומי רצח. שם השבוי יעשה מה שמבקשים ממנו, אך זה לא בגלל שהוא השתנה במהותו).

ולמה?

כי לכל אדם יש בחירה חופשית.

רק אם הוא בעצמו ירצה להשתנות – הוא ישתנה.

וכשהורים מנסים לשנות את התנהגות הילד שלהם, זה בערך כמו להאבק עם מזג האוויר.

הרי מזג האוויר לא ישתנה אם ניתן לו פרסים, נתלה טבלאות עידוד על המקרר, נחטיף לו עונשים או נטיף לו בנאומים חוצבי להבות. מזג האוויר ישאר כפי שהוא. זה בכלל לא תלוי בנו ובמאמצינו.

כיוון שאין אפשרות לשנות את מזג האוויר, אנשים עושים כל דבר שכן באפשרותם לעשות (להתעטף במעיל ומטריה כשיורד גשם, או להדליק מזגן ולהתמגן כשחם בחוץ). אבל שום אדם שפוי לא ינסה להזיז בכמה מעלות את השמש או להזיז את כמות העננים שמביאים איתם גשם. פשוט כי זה לא אפשרי.

אם כך, מה ההורים כן יכולים לעשות? מה כן באפשרותם?.

להבין ולהפנים מה בשליטתם ומה לא. מה בדמיון שלהם ומה במציאות.

כשההורים מבינים מהי המציאות שכן קיימת, ומבינים שאין להם שום יכולת לשנות, אפילו קצת, את התנהגותו של הילד שלהם, הם למעשה מפסיקים לחפש דרכים איך לגרום לו להתנהג אחרת, ועסוקים במעשים ענייניים שכן בשליטתם.

הרבה פעמים כל העניין הוא מאבק בין ההורים לילד סביב השאלה: האם הם יצליחו לשנות את התנהגותו. על כך יש מאבק סמוי או גלוי ביניהם. (ותמיד, הילד יצא מנצח, כי היכולת לשינוי נמצאת רק אצלו.)

כשההורים מבינים שזה לא תלוי בהם, הם מפסיקים להאבק ולחפש דרכים לשנות את הילד, ופועלים עניינית. בלי שעובר להם בראש :"מה אני אעשה כדי שהילד יתנהג אחרת..."

ומה יוצא מזה?

1. ההורים נרגעים.

2. המאבק מול הילד – מתמוסס ונעלם.

3. כך נפתחת אפשרות נוספת לילד, לבוא ולהצטרף אל ההורים ולשתף פעולה איתם.

מה שקשה לנו כהורם, זו לא ההבנה של הדברים, אלא להסכים לקבל את המציאות (שאין לנו יכולת לשנות, גם לא את הילד שלנו.)

אך כשמסכימים להבין זאת, החיים הרבה יותר קלים והילדים משתפים יותר פעולה.