אין לי ברירה....?

Freekip

הרבה שנים השתמשתי במשפט המוכר : "מה אני אעשה, אין לי ברירה"...

השתמשתי בו בכל הזדמנות, בעיקר כשדברים לא הסתדרו לי או שלא אהבתי אותם. זה מתחיל ביחס למערכת שסידרו לי בעבודה: "ממש מבאסת המערכת הזו. הלוואי והייתי עוזבת כבר את העבודה . נמאס לי, אבל אין לי ברירה", וממשיך בנוסח אחר, כמעט על כל דבר שאני "חייבת", ולא מתחשק לי:

"אני חייבת לכבס"

"אני חייבת להמשיך לעבוד"

"אני חייבת שהבית יהיה מתוקתק ומבריק"

"אני חייבת להתאפס"

באמת? אולי לא?

אני לא חייבת שום דבר.

עובדה: יש אנשים שלא חייבים לתקתק/ להתאפס/ לעבוד/... והם חיים עם זה בסדר, בלי רגשות אשמה כלשהן.

מסתבר , שהמשפט האלמותי: "אין לי ברירה", נועד בעיקר להשקיט את המצפון שלי, לנסות לכסות על זה שאין לי חשק או רצון לבצע פעולה מסויימת.

אבל זו ממש לא האמת.

תמיד יש לי ברירה.

וכמו כל דבר בחיים לבחירה שלי באפשרות זו או אחרת, יש מחיר. (בדרך כלל אדם בוחר לפעול במקום בו הוא משלם את המחיר הנמוך יותר).

הקטע הוא, שכשהבנתי את זה (ועדיין צריכה להתאמן בעניין), נהיה לי יותר קל:

כשאני אומרת לעצמי, שאני לא חייבת לכבס/ לבשל/ לעבוד/ ללמוד/ להתאמץ, אלא אני בוחרת לכבס/ לבשל/ לטפל בילדים/ לסיים את התואר/, זה מקל מאוד. הרי אני זו שבחרתי בזה. לא? אז למה לקטר?

ולמשפט הזה של : "מה אני אעשה, אין לי ברירה", יש עוד וואריאציות:

"אין לי זמן" (בינינו, הרי לכל בני האדם ניתנים אותם 24 שעות ביממה, לא? זה עניין של סדרי עדיפויות במה אני בוחרת להתעסק),

או: "אם רק היה לי..."

או: "אין לי כסף..."

תמשיכו לבד...

כשאני מבינה שיש לי ברירה, ובחרתי באפשרות מסויית, זה מוציא אותי מעמדה נפשית שאני קורבן של המציאות, ומאפשר לי לקחת אחריות אמיתית על החיים שלי: יש כמה אפשרויות, ובחרתי במשהו מסויים לא כי אין לי ברירה, אלא כי זו הייתה ההחלטה שלי.

בחירות מוצלחות באשר אתם.