ברכה או קללה ?

בהתחלה התלהבתי: כל ערב שבת אצל משפחת x , האבא מברך את הילדים, ואח"כ האמא מברכת. איזה יופי!

ההתלהבות עברה לי די מהר כשהקשבתי למילים ולמנגינה..

זה הלך בערך ככה:

האבא: "ישימך אלוקים...יברכך ה' וישמרך.."

והאמא?...היא נתנה לכל אחד ברכה מיוחדת, ספציפית בשבילו:

-"בעז"ה שהשבוע לא תציק לאחרים..."

-" אני מברכת אותך שתצליח להתגבר על עצמך, ותתחיל ללמוד סוף סוף..."

-" הלוואי שהשבוע לא תרטיב במיטה..."

-"בעז"ה, אני מברכת אותך שהשבוע לא תאחרי, כרגיל, להסעה..."

ברכה עאלק...

זו ברכה?

הרי האמא הבחינה בכל מיני דברים שליליים בילדים שלה, ואז ציינה את זה בפניהם בנוסח כזה מכובס עם מילים יפות... ועוד

קוראים לזה ברכה?

זה ממש הפוך מלברך..

כי מה זו ברכה?

לראות את הטוב בילדים שלנו, לראות את הטוב שבנו...

ובכל זאת, החלטתי לאמץ את הרעיון, עם שינוי קטן. כלומר, שינוי גדול: מעכשיו גם אני אברך בכל ערב שבת, בתוספת לברכה

המסורתית, ואומר לכל אחד משהו טוב שראיתי בו השבוע...

וכך היה. אחרי שבעלי ברך, הגיע תורי.

בהתחלה חשבתי שזה ילך בקלות. להגיד משהו טוב על כל אחד, מה הבעיה?

אלא שאז שמתי לב לשני דברים:

1 .שאני לא יכולה לחזור על עצמי. אני צריכה לראות בכל ילד וילד משהו טוב, חדש, שקרה באותו שבוע , ולא לשלוף סתם...

2 .פדיחות לומר.. אבל עם הילד שהכי קשה לי איתו, התקשתי למצוא משהו טוב, משהו משמעותי כדי לשבח אותו לפני הקידוש...

הבנתי, שלמעשה ראיתי בו כל הזמן דברים שליליים, והרבה..

זה לא עשה לי טוב, וגם לו.

אז אולי כדאי לעשות ההיפך?

התחלתי, במודע ממש, לחפש דברים טובים בילדים שלי, גם עם ההוא שדואג לעצבן כל הזמן.

חיפשתי, ומצאתי.

הרי ברור שיש בהם הרבה טוב. רק צריך להבחין בזה...

התוצאה היתה מדהימה:

לא רק שהילדים נהנו מהברכות, זקפו כתפיים וקומה, ומאוד התרגשו, אלא שמשבוע לשבוע, מצאתי עוד ועוד דברים טובים שהילדים עשו.

כן, אני יודעת שיש גם מצבים שהם לא משהו... ההוא שפישל פה, וההוא שלא קם בבוקר בזמן.. והשלישי שרב עם אחרים.. ו...

אלא, שצריך לדעת שזה בפורים : תחפושת. הרי בתוך תוכם הם ילדים מצויינים וטובים, ורק כלפי חוץ הם מתחפשים ל:"ילד המרדן" / "לילדה שלא מסוגלת "/ "לילד הלא מוצלח עם המון קשים..."

אבל לי הרי יש משימה: לברך כל אחד ואחת בערב שבת, ואני צריכה להתמקד בזה, חייבת לראות את הדברים הטובים שהיו איתם השבוע.

וראו זה פלא:

ככל שאני מתעסקת בחיובי שבהם, השלילי די נדחק הצידה.. אפילו נעלם...אני פחות מבחינה במעשים שגורמים לי בקלות להתפוצץ, לכאוב, להתאכזב... אלא, שצריך לדעת שזה בפורים : תחפושת. הרי בתוך תוכם הם ילדים מצויינים וטובים,

ורק כלפי חוץ הם מתחפשים "לילד המרדן" / "לילדה שלא מסוגלת " / "לילד הלא מוצלח עם המון קשים..."

מניסיון של כמה שנים "בתחום", ממש ממליצה...

הילדים מרוויחים

אני מרוויחה

הבית מרוויח..

זו ברכה!