הילדים שוב רבים, מה לעשות?

שאלה: שתי בנותינו בגיל תיכון לא מסתדרות ביניהן. הן רבות הרבה, והקשר ביניהן לא טוב. חבל לנו שזה כך. יש משהו שניתן לעשות בעניין?

כיהודייה טובה אפתח בשאלה: האם אי פעם, כשהתערבתם במריבות בין אחים (ובפרט בין אחים מתבגרים) זה עזר?

כמעט בכל המקרים התשובה היא : לא! עובדה שהורים רבים ממשיכים לחפש פתרון יעיל שיסיים אחת ולתמיד את הכאסח שיש בין הילדים.

ולמה ההתערבות של הורים לא עוזרת?

ראשית, כי לצערנו אין לנו שליטה על הרצונות של הילדים

שלנו (גם כשנדמה לנו ש"אם רק נגיב כך או אחרת המצב ישתנה"). אין לנו שליטה על הבחירות שלהם, על האכזבות ועל השמחות שלהם, ובעיקר- אין לנו שליטה על ההתנהגות שלהם. ככה זה בעולם: לכל אדם יש בחירה חופשית. כן, כן, גם לילדים שלנו, והעניינים לא באמת בידינו ולא בשליטתנו. נאומים אל תוך הלילה, הסברים מלומדים, עונשים, פרסים ודיונים מתמשכים בנושא- לא מועילים. עובדה שאנחנו חוזרים על כך שוב ושוב והמריבות ממשיכות.

סיבה נוספת היא שבדרך כלל, כשמריבות בין המתבגרים מפריעות להורים ומדירות שינה מעיניהם, זה חלק מדינאמיקה משפחתית. כאשר המתבגרים מקללים זה את זה, מחרימים אחד את השני ורבים ביניהם, ההורים מופעלים ע"י הילדים (בתת מודע, כמובן, כי הילדים אינם רעים מטבעם).

לדוגמה: האמא מתאכזבת מאחד מהילדים שרבים, או שהאבא מרגיש חסר אונים ו"שהוא מוכרח לעשות משהו כדי שיפסיקו סוף סוף לריב", או שיש כעס וכאב גדול על ילד זה או אחר, כשבמקביל- רחמים על "הקורבן".

המשותף לכל הדוגמאות האלה הוא שעל ידי מריבה בין האחים ההורים נגררים לתוכה, כאילו שהם הם אלו שזימנו את הריב, וממילא נאלצים להגיב וכאמור: התגובות לא יעילות לאורך זמן, והמריבות בעיצומן.

סיבה שלישית היא, שהורים שמתערבים בפועל בניסיון להפריד בין הניצים, הם משמשים למעשה בתור שופטים. אך תכל'ס, בכל "פסק דין" שיתנו ההורים, תמיד יהיה את אותו ילד שיערער עליהם ויאשים: "את כל הזמן לטובתו" ו"אתה לא יודע איך הוא פגע בי....". בכל מקרה נצא "מהמשפט" הזה כשידינו על התחתונה. אולי ההתערבות שלנו תפתור מקומית את המריבות, אך זה לא יעזור לטווח רחוק.

ומה בסך הכל ביקשנו? שיהיו מגובשים, אוהבים ושמחים אחד בשני, ובעיקר, שלא יריבו ולא יחריבו לנו את הבית בצעקות ובהתנהגות שלהם.

ובכל זאת, מה אנחנו כהורים כן יכולים לעשות?

דבר ראשון- לא להתערב. זה לא יעיל. הרי בין כה ההתנהגות שלהם לא בשליטתנו, ואם כבר כן התערבנו, על פי רוב, זה מוביל למריבה הבאה ומכניס אותנו ביניהם.

שנית, לסמוך עליהם ולדעת בידיעה ברורה, שכשם שהצליחו לריב כל כך ביניהם- יצליחו גם לצאת מהמריבה. ותאמינו לי, יש להם רעיונות יצירתיים ביותר לפתור את הסכסוך.

ויותר מזה: הרי בחיים שלהם, כשיתבגרו עוד יותר, הם וודאי יתקלו בסיטואציות לא פשוטות שבהם יצטרכו לבחור אם להתעמת, לריב ולהסתבך, או לחילופין, למצוא פתרון ולהימנע ממריבות. החיים בבית- כפי שהם, רק מכשירים אותם להתמודדות עם העולם שבחוץ. אם אנחנו נגונן כל הזמן, נהיה "עורכי הדין" שלהם, ננקוט בעמדה כלשהיא בין הניצים- יש סיכוי טוב שהילדים המתבגרים יוסיפו להישאר במריבות. הרי אבא ואמא מזיעים רבות כדי לחלץ אותם מהתסבוכת, אז למה שהם גם יזיעו?

כשסומכים על הילדים שלנו, על היכולות שלהם ועל הבחירות שלהם, אנו משדרים להם בלי מילים: אתם שווים! אתם גדולים! אתם יכולים! ואם בכל זאת יש קשיים ביניכם, אנחנו בטוחים שתמצאו דרכים נהדרות להסתדר.