לא בשליטתי

"אמא, תאמיני לי, אני מה זה משתדל...

כל מה שתלוי בי, אני עושה הכי טוב שאני יכול..."

כך הבן שלי אומר לי, ושולח תמונה של שטח אדמה קטן.

מסתבר, שהוא החליט לגאול איזו פינה נידחת מאחורי הישיבה שלו, ולזרוע בה חיטה. "משהו בקטנה", סחב איתו עוד כמה חבר'ה, ובהרבה זיעה, במאמצים ובעבודת כפיים ממש, סיקלו אבנים, עדרו, הפכו את האדמה, זרעו חיטה והתפללו לגשם.

אוהו התפללו...

גשם ירד והיה מצויין. הזרעים נבטו והחלו ללבלב. השדה הפך ירוק.

ופתאום, באמצע החורף -- שרב (זוכרים?)

ועוד איזה שרב...

השיבולים הירוקות החלו לקמול,

והוא אומר לי:

"מה יהיה? מה אפשר לעשות? זה כל כך מזיק ליבול... מקווה שהשיבולים תחזקנה מעמד... כל כך השקענו, כמה הזענו.. ועכשיו הכל ילך פייפן..."

כשהגיע לשבת, הוא מספר לנו על הקשיים והתקוות:

צא לך פעם להשאיר פאה בשדה?"

מתוך השדה הקטנצ'יק הזה יצא יבול מבורך.

אחרי הפרשת תרומות ומעשרות נשארו לו 7.5 ק"ג של קמח מלא 70%.

ממקום עזוב וזרוק צמחה תבואה כל כך טובה.

ואני עם המחשבות שלי...

הרי ככה זה גם עם הילדים:

אנחנו משקיעים כל כך הרבה כדי להדריך וללוות אותם, לפתח, לקדם, להעצים אותם, שיתקדמו בלימודים,שיהיו עם אמון ובטחון בעצמם, שיצליחו במה שהם עושים, שיסתדרו בחיים...

כמה שאנחנו רוצים בטובתם,

כמה שאנחנו משתדלים למענם ואיתם,

ההשתדלות הזו - בידיים שלנו.

אלא, שלא הכל תלוי בנו...

הלוואי ויכולנו להיות במקומם, ללמוד במקומם, לשמוח, לרצות, להנות במקומם.. להתגבר ולהחליט במקומם...

אבל מה לעשות, זה כבר לא בשליטה שלנו, לא ביכולת שלנו...

כי (להבדיל משדה חיטה) לילדים יש בחירה חופשית,

וזה נתון בבחירתם, בשליטתם, ובידיו של אלוקים.

לא בידיים שלנו...

זה מייאש ומעצבן מאוד,

אבל זו המציאות.

אז מה כן אני יכולה לעשות?

את החלק שלי, מה שבאפשרותי, מה שהכי טוב ונכון בעיני.

כל השאר בידיים שלהם, ובידי שמים.

התפקיד שלי הוא להורות את הדרך, להתוות כיוון, כמו מגדלור.

זה בשליטתי.

מה הם יעשו עם זה בפועל? איך יבחרו להתנהג? מה יהיה איתם כשיהיו גדולים?

- - - זה כבר בשליטה וביכולת הבלעדית שלהם...לא שלי (לצערי..)

מאמין וזורע...

"כל מה שבשליטה שלי, עשיתי... עכשיו זה כבר לא בידיים שלי...נשאר לי רק לקוות ולהתפלל שהחורף יחזור, אולי בכל זאת יצא מזה משהו

אולי לא..."

מאמין וזורע...

- - - לפני חודש וחצי הוא שולח תמונה נוספת עם כיתוב: "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו",ורואים שם אותו והחבר'ה קוצרים חיטה (!!!)

ומיד הדיווח: "זו פעם ראשונה שאני מקיים מצוות שלא האמנתי בחיים שלי שאקיים...אמא "