מה בסך הכל ביקשתי?

הרבה פעמים אני שואלת את עצמי : למה הילד שלי לא לוקח אחריות? מה ביקשתי סך הכל? שיזכור להכין שעורי בית בזמן, שילמד למבחן שלו (לא שלי...), שיסדר את הילקוט שלו, שישמור על החפצים שלו, או בקיצור: להיות אחראי. אחראי על הדברים שלך, על החיים שלך.

מה שמדהים הוא, שאלו משימות שבכלל לא אמורות להיות קשורות אלי... אני הרי מזמן סיימתי לימודי יסודי, ותיכון, אז למה אני זו שנלחצת משעורי בית ומבחנים שהילד שלי, בכיתה ד' היה אמור להילחץ מהם ולבצע אותם?

יש משהו מאוד מעניין באחריות: אחריות לא מתחלקת לשניים. או שאני אחראית, או שהילד אחראי. אין באמצע. יכול להיות שפיזית הילד יעשה את זה או האמא תעשה, השאלה היא על מי זה "יושב", על מי זה מוטל, על הכתפיים של מי יושב העול הזה שצריך לבצע את המשימה שצריך לבצע.

Freekip

דבר מעניין נוסף באחריות היא שתמיד מישהו יתפוס אותה. בד"כ - האמא היא שתופסת, כי היא רוצה שהכל יהיה כמו שצריך, כי היא חושבת שאם היא תעשה ככה - זה יותר יועיל לילד. וכשזה קורה, יוצא שאנחנו גורמים את ההיפך מללמד את הילדים שלנו להיות עצמאיים. אם אנחנו לוקחים את האחריות על המעשים שלהם, אז איך הם ידעו להיות עצמאיים?אם אני כל ערב אסדר לו את המערכת, איך הוא ילמד לסדר לבד? איך הוא ילמד לארגן לעצמו את הדברים שלו? איך הוא ילמד לשאת בתוצאות של הדברים שהוא עושה או לא עושה?

הרי אנחנו כהורים, רוצים בטובת הילדים שלנו, ורוצים לפתח בהם עצמאות, שיוכלו להסתדר טוב בחיים, ולא להגיע למצב של : "הילד בן שלושים יש לו חום גבוה - הוא מובטל מעבודה ואהבה", כפי ששר אהוד בנאי. צריך לשים לב: "הוא מובטל מעבודה"- עבודה פירושה - זה לקחת אחריות על הפרנסה, "אהבה"- זוהי היכולת להקים משפחה. אלו שני הדברים שהופכים ילד - לאדם בוגר, שיכול לפרנס את עצמו ולהקים לו חיים ומשפחה משלו. אם אנחנו לא נאפשר את המתנה הגדולה הזו של ללמוד לקחת אחריות על החיים שלי, הרי שהוא ישאר קטן, חסר כוחות וחסר יכולת. דוגמא: ילד שרוצה שיקנו לו ממתקים לפני הטיול השנתי- בד"כ האמא פחות מוטרדת מזה, ואולי אפילו שוכחת. אבל את הילד זה כן מטריד, זה באחריותו: הוא זה שידאג שיקנו לו, ושנלך חנות , ושלא נשכח. הילד לוקח אחריות ! האחריות היא עליו! וממילא הוא יבצע את המשימה הזו על הצד הטוב ביותר.

איך באמת מעבירים אחריות? פשטו משחררים. עוזבים.

מאפשרים לילד לטפל בעניינים הקשורים אליו, כי זו אחריותו המלאה, ולא אחריותי...

בשביל להתחיל להעביר אחריות בחרי תחום אחד, דבר אחד שבו את רוצה באמת להוריד ממך את האחריות. כל תחום שהוא (אחריות על סידור צעצועים, להניח את התיק שלו במקום, את הבגדים בכביסה, אחריות לסידור המערכת הלימודית, הכנת ש.ב., לבחור לעצמו מה ללבוש, ללמוד, להתכונן למבחנים.. כל מה שנראה בעיניך מתאים), ובתחום הזה לא להתערב. תגידי לעצמך (וכמובן לילד) : אתה מסוגל לבצע את זה, זה באחריותך, זה שלך. אם תצטרך עזרה- תבקש. אבל זו אחריותך.

כשאני משחררת את העול הזה ממני - הילד לוקח את העול על עצמו, מתפתח, לומד, נהפך לעצמאי ובוגר ולומד מניסיון החיים שלו. זו מתנה נפלאה שאנחנו כהורים יכולים להעניק לילד שלנו: אתה מסוגל להיות אחראי. אתה שווה. יש לך כוחות ועוצמה.