מי חייב למי?

קרדיט: freepick

אחד הדברים שמתסכלים בן אדם הוא, שלא קיבל מה שמגיע לו..

זה מעצבן מאוד, במיוחד אם באמת מגיע לו. נגיד, שכר שלא שילמו לו על עבודה שעשה.

הקטע הוא שהרבה פעמים אדם מתוסכל, כי חושב שמגיע לו, אבל לא באמת חייבים לו..

לדוגמה,

תסכול מזה שההורים לא נותנים לו מה שלדעתו מגיע לו, או שחושב שבעבודה אמורים לתת לו הטבות מסויימות. או החבר הכי טוב , שאמור לשים לב, שאני במצוקה ולעזור לי, וכו'

אז זהו, שלא.

אם נקודת המוצא לא תהיה : חייבים לי ,

ממילא, לא אצפה וגם לא אתאכזב . שום תסכול לא יהיה לי .

להיפך:

אם יתנו לי, זה יהיה לי בגדר בונוס, צ'ופר , הפתעה כייפית, וישמח מאוד.

בקיצור, שום דבר לא מובן מאליו.

ולמה אני רושמת את זה ?

תסתכלו כמה מרירות נוצרת, כשאנחנו בעמדה נפשית של "חייבים לי". ואז מתחילות כל ההאשמות והתיסכולים .

ובקשר הכי פשוט:

החופש הגדול כבר כאן...ואיתו שלל בקשות מכל כיוון.

אנחנו כהורים לא חייבים לענות לכל דבר שהילדים מבקשים. ואם נרצה, זה בגדר צ'ופר., בונוס. ככה הם , על הדרך, ילמדו להעריך יותר, ולכבד אותנו יותר.

ויותר מזה:

ההורים שלנו לא חייבים לנו כלום. אבל כלום.

לא מימון, לא עזרה פיזית בבייביסיטרים, או כל דבר אחר שנראה לנו, בטעות כמובן, שהם חייבים לנו בהיותם הורים.

אם כבר, זה הפוך:

אנחנו אלו שחייבים חוב ענק להורים שלנו, שבזכותם אנחנו בעולם.

והקטע הוא, שכשאדם מסתכל ככה על ההורים שלו, זה מאפשר לו להסתכל גם על העולם בעיניים חדשות:

אף אחד לא חייב לי . כלום.

ואני מכיר טובה לכל מה שנותנים לי, כי זה לא מובן מאליו.