"עוד מעט..עוד קצת... מאמץ אחרון"

במסגרת שיעור על מנהיגות, נתתי משימה לתלמידות שלי :

לחפש שירים שבהם רואים מנהיגות במשפחה.

שתיים מהן הפתיעו אותי מאוד עם השיר שבחרו (" המסע לארץ ישראל")

הקרינו אותו במצגת והסבירו איך מתבטאת המנהיגות בשיר .

האמת, זה שיר עם רקע היסטורי (מדהים) של עליית יהודי אתיופיה.

אלא שאף פעם לא התבוננתי במילים האלו מהזווית שהתלמידות הציעו השבוע:

freekip

תראו איזו הערצה של הילדים להורים,

איזה גב האמא נותנת לילדים שלה

כשהיא מעודדת אותם להתקדם לעבר המטרה,

ואיך שהיא מובילה את הילדים למרות הקשיים.

אני מתארת לעצמי שאותה אמא מהשיר,

לא למדה באיזו פקלוטה מדופלמת,

לא סיימה אי אלו תארים, ואולי גם לא ידעה קרוא וכתוב,

אבל היה לה ברור שזה תפקידה כאמא:

להוביל

להתוות דרך

לתמוך

להרגיע

ולדעת בתוכה שהילדים מסוגלים ויכולים.

"עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים, מאמץ אחרון לפני ירושלים"...

ומה שהכי בלט זה מה שאחת התלמידות אמרה:

רואים מהשיר, שגם כשהאמא נרצחה, הילדה שלה ממשיכה מכוחה וממה שקיבלה ממנה, ומבטיחה את אותה ההבטחה לאחיה הקטנים:

"עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום, עוד מעט נגיע לארץ ישראל..."

יש לי עוד הרבה מה ללמוד מאמהות כאלו שזה בא להן בטבעי ובשכל ישר...

ותודה לתלמידות