על מה מאיר הפרוז'קטור שלכם?

באסיפת הורים אחת נכנסו אלי זוג הורים לדבר על הבת שלהם, תלמידת כיתה ח'. "נו, איך הבת שלנו?" הם שאלו. ידעתי בדיוק על מי מדובר: זו הייתה תלמידה שלמעשה לא למדה ברצינות, והיו לה גם קשיים, ויחד עם זאת היא הייתה מדהימה באישיות שלה ובהתנהלות החברתית שלה, וראיתי בה המון דברים טובים.

"תשמעו, הבת שלכם מצוינת, היא רצינית, היא טובה בזה, וטובה בזה, הציונים שלה מאוד נמוכים." ההורים התלהבו מאוד: "וואו, איזה יופי, איזה טוב לשמוע דברים טובים, ואיך שזה אמיתי, ואיזה יופי שאת רואה את זה".

Freekip

"רגע, רגע, רגע..." אמרה האם, "אבל מה נעשה עם זה שהיא מוצצת אצבע? ועוד בכיתה ח'...". לפני שהספקתי להגיב, התפרץ האבא: "תראי מה זה עולם, המורה אומרת לך כמה הבת שלנו טובה, כמה היא בסדר, כמה חברותית, ואת שמה פרוז'קטור גדול על האצבע שלה...".

הסיפור הזה הוא סיפור מכונן מבחינתי, כי למעשה שני ההורים נכחו באותה סיטואציה באסיפת הורים. לשניהם נאמרו אותם הדברים. אלא שהאמא התמקדה בדברים הלא טובים של הבת, שהם אכן קיימים, לא הסתרתי שום עובדה. לעומת זאת האבא בחר להתמקד בעובדות הטובות.

ואני שואלת: מה יותר מקדם ובונה את הילדים שלנו? מה יותר מוביל ומעצים אותם?

לנו , ההורים, יש נטייה: "לשפץ" את הילדים שלנו. בחלק ניכר מהזמן, אנו מעירים להם: "אתה לא טוב בזה, וכדאי שתשתפר בזה". אנחנו מכבסים את המסר הזה במכבסת מילים יפות.

כשאנו מתמקדים בדברים הטובים שבהם, ובאמת מתמקדים בזה, ממילא אנו דוחקים הצידה את הדברים השליליים, אלו המעצבנים אותנו, מכאיבים לנו,

נותנים לנו תחושת חוסר אונים, או מערערים את הסמכות שלנו. גם הילד קולט שהוריו שמים לב רק להתנהגויות החיוביות שלו, ולכן אלו המעשים שאותם הוא יעצים, כך כולם זוכים.

ולכן, כשקשה לי מידי פעם, ואני תופסת את עצמי עוקבת אחרי התנהגויות שליליות, אני לוקחת לי דף ורושמת (לעצמי בלבד) לפחות חמישה- שישה דברים טובים על אותו הילד שקשה לי איתו. ממש מנסה למצוא דברים טובים שהוא עושה. (את הדברים השליליים מניחה בצד לשבוע- שבועיים). זה כמובן לא טיוח, להיפך: זו ראיית האמת מהצד הטוב. ומעניין, התמקדות בדברים הטובים- מובילה לעוד דברים טובים. שווה, לא?

הכל שאלה של מיקום הפרוז'קטור.